רווקים אחרי 30: איך מכירים כשהחברים כבר לא מכירים לכם אף אחד

בגיל עשרים וחמש הכרתם אנשים בלי לשים לב. חבר של שותף לדירה, מישהו מהתואר, החבר'ה של העבודה הראשונה. המעגל התרחב מעצמו.

ואז משהו קורה בסביבות שלושים. החברים מתחתנים, עוברים מהעיר, הופכים להורים. ימי ההולדת הופכים לארוחות ערב עם אותם שמונה אנשים. ובאיזשהו שלב מישהו אומר לכם, בכל האהבה, "אני כבר לא מכיר אף אחד רווק להכיר לך".

אם זה נשמע מוכר, זה לא אומר שפספסתם משהו. זה רק אומר שצריך דרך אחרת.

מה השתנה, בעצם

שני דברים. הראשון, אין יותר מסגרות שמביאות אליכם אנשים חדשים באופן טבעי. אין תואר, אין צבא, אין דירת שותפים. השני, הזמן שלכם שווה יותר. אחרי יום עבודה ארוך, ערב עם זרים שאין לכם מושג אם תתחברו אליהם נראה כמו הימור לא משתלם.

וזה בסדר. בגיל הזה אתם יודעים מה אתם אוהבים, ומה לא. אין סיבה לבזבז ערבים על דברים שלא מתאימים לכם.

מה כן עובד

ללכת למקומות שבהם האנשים בגיל שלכם. נשמע מובן מאליו, אבל הרבה אירועים פתוחים לכולם, ואז אתם מוצאים את עצמכם בין סטודנטים או בין אנשים בגיל של ההורים שלכם. גיל לא קובע הכול, אבל שלב בחיים כן משנה.

להגיע לבד. זה נשמע מפחיד, אבל כשאתם עם חברים, אתם מדברים עם החברים. כשאתם לבד, אתם פתוחים. ורוב האנשים באירועים שמיועדים להכיר מגיעים לבד בדיוק מאותה סיבה.

לא להעמיס ציפיות על כל ערב. לא כל מפגש צריך להסתיים בדייט. לפעמים תכירו חברה חדשה, לפעמים מישהו לעבודה, לפעמים פשוט תעשו ערב טוב. כל אחד מאלה שווה את היציאה מהבית.

להגיד לחברים שאתם פתוחים. אולי הם לא מכירים לכם אף אחד עכשיו, אבל יכירו. אנשים שוכחים לחשוב עליכם אם אתם לא מזכירים להם.

בלי לבזבז ערבים

החלק הכי מתיש בלהכיר אחרי שלושים הוא אי הוודאות. מגיעים, משקיעים ערב, ואין שם אף אחד שמעניין אתכם. את זה אפשר לפתור.

ב-inperson האירועים מוצגים לפי גיל, ואתם מסמנים באפליקציה את מי שבא לכם להכיר. הכניסה לרוב האירועים תלויה בשני דברים: שמישהו שעניין אתכם יהיה שם, ושמישהו שם התעניין בכם. ככה, כשאתם יוצאים מהבית, אתם כבר יודעים שיש שם מישהו בשבילכם. וגם לא משלמים עד ששני התנאים מתקיימים.

אחרי שלושים מכירים בכוונה.

אם החברים שלכם כבר לא מכירים לכם אף אחד, אולי זה הזמן להכיר לבד. לפחות תעשו את זה במקום שבו כולם באו בשביל אותו הדבר.